הקדמה
  החכם מכל אדם אמר נפת תטופנה שפתותיך כלה, דבש וחלב תחת לשונך ולהבין דברי הכתוב מה שאמר דבש וחלב וכן מתחיל לומר נופת אשר זה הוא צוף דבש ומסיים בדבש וחלב. אמרתי להקדים הקדמה אחת. כי זה ידוע אשר הדרושים יפרדו לשני דרכים הדרך האחד הוא אם ידרוש הדורש את רעיוני לבו אשר ממקור שכלו נבעו. והדרך השני הוא אם הדורש מלקט דברים נחמדים מפי רבותיו אשר שמעה אזנו והנה הדורש מפי רבותיו מאשר אסף מספרים שונים ואשר שמעה אזנו מחכמי לב תורתו נקראת בשם דבש. כי גם הדבש יוצא מפי הדבורה אשר מצצה מפרחים שונים. וידוע הוא מאמר המדרש "כל שאינה עריבה כדבש" אשר יתפרש כי היא מעורבת מחדושים ומהלכות אשר נמסרו לנו מרבותינו ומתוקה ונעימה כדבש אמנם הדורש רעיוני לבו והגות רוחו, תורתו נקראת חלב כי גם החלב יוצא מאברי ומפרקי האשה והנה להשומע באמת אין הבדל בין אם ישמע דברי הדורש אשר אסף ואשר שמע מפי אחרים או אם ילידי  לבו המה ורוח הדורש חבלם וילדם. כי אם טובים הם ימצאו חן בעיני השומעים ויתענגו על דבריו. ורק ההבדל הוא לפני הדורש והנה דוד המלך אמר "לעשות רצונך אלהי חפצתי ותורתך בתוך מעי בשרתי צדק בקהל רב הנה שפתי לא אכלא" וביאור הדברים לדעתי כן הוא. כי דוד אמר "אגורה באהלך עולמים" ושאלו רז"ל וכי אפשר לדור בשני עולמים ומתרצי כי דוד התפלל אשר יאמרו דבר הלכה בשמו ותהיינה שפתותיו דובבות בקבר (יבמות צ"ז ע"א) ולכן אמרו חז"ל צדיקים במיתתן קרויים חיים. כי תורתם ומעשיהם מביאים חיים לשמם לנצח. והנה הדורש מפי השמועה ומסתיר את שם המשמיע אשר חדש את זה, אז שפתות הדורש איננו דובבות בקבר גם אם יאמרו הדברים בשמו אחרי מותו כי בעלמא דקשוט הכל גלוי. ואין טוב לאדם רק לשבת בסתר אהלו וללמוד תורה לשמה ואז ינצלו גם מהעון להתלבש בטלית שאינו שלו ולהעלים שם האומרם. ואם מוכרח הוא להוכיח את בני עדתו ולקיים מ"ע של הוכח תוכיח אז יזכיר כל דבר בשם אומרו וזה שאמר דוד לעשות רצונך אלהי חפצתי' ידעת אלהי כי חפצי לעשות